בלבול פתאומי מחייב פעולה מיידית

אדם שהיה במצבו הרגיל ולפתע נעשה מבולבל צריך הערכה רפואית מיידית. אין להמתין לתור גריאטרי או לתשובה בהודעת WhatsApp. חלק מהגורמים עלולים להיות מסכני חיים. בישראל ניתן לפנות למד״א במספר 101 לקבלת סיוע דחוף.

מהו דליריום?

דליריום הוא מצב חריף של שינוי בתפקוד המוחי, שיכול להתבטא בקושי בקשב, בשינוי בערנות ובבלבול. הוא מתפתח בדרך כלל בתוך שעות עד ימים, ועוצמת התסמינים עשויה להשתנות במהלך היום.

לדוגמה, אדם עשוי להתקשות לעקוב אחרי שיחה, לענות בצורה שאינה אופיינית לו או לא להבין היכן הוא נמצא. עצם העובדה שיש גם רגעים שבהם הוא נראה ברור יותר אינה סיבה להתעלם משינוי חדש וחד.

לא כל אדם עם דליריום יהיה נסער

לפעמים התמונה כוללת אי־שקט, פחד או התנהגות חריגה. במקרים אחרים האדם דווקא שקט מהרגיל, ישנוני, מגיב באיטיות או מתעניין פחות בסביבה. ייתכן גם מעבר בין המצבים.

לכן חשוב לשים לב לא רק להתנהגות „מפריעה”, אלא גם לירידה חדשה בערנות ובמעורבות. שינוי כזה דורש הערכה, במיוחד כאשר הוא שונה בבירור מהמצב הרגיל.

מה יכול לגרום לבלבול פתאומי?

הגורמים האפשריים כוללים זיהום, התייבשות, הפרעה במאזן המלחים, מחלה חריפה, השפעת תרופות או הפסקת תרופות מסוימות. לעיתים מעורבים כמה גורמים יחד. גם אשפוז או ניתוח יכולים להיות חלק מההקשר שבו מופיע דליריום.

יש גם מצבים דחופים אחרים שיכולים להתבטא בבלבול, כגון שבץ, ירידה ברמת הסוכר או חבלת ראש. אי אפשר לקבוע בבית שמדובר „רק בזיהום” או „רק בתרופה”.

ומה כאשר כבר קיימת דמנציה?

דליריום ודמנציה אינם אותו מצב, אך הם יכולים להופיע יחד. דמנציה מתפתחת לרוב לאורך זמן, בעוד שדליריום מתאפיין בשינוי חריף יותר.

אצל אדם עם דמנציה, חשוב במיוחד לתאר לצוות הרפואי מה השתנה לעומת המצב הרגיל: כיצד הוא מדבר בדרך כלל, כמה הוא ערני ומה היה מסוגל לעשות לפני השינוי. אין לייחס החמרה פתאומית באופן אוטומטי לדמנציה הקיימת.

מה אפשר לעשות עד לקבלת עזרה?

הישארו לצד האדם, דברו במשפטים קצרים והסבירו בעדינות מי אתם והיכן הוא נמצא. הימנעו מהצפה בשאלות ומהתעקשות לבחון את הזיכרון שלו. הכינו, ככל האפשר, את התרופות שהוא נוטל ואת רשימתן.

אל תוסיפו תרופת שינה או הרגעה על דעת עצמכם. תרופות מסוימות יכולות להיות חלק מהגורמים לבלבול, והטיפול צריך להיקבע לאחר הערכה רפואית.

האם אפשר להחלים מדליריום?

הטיפול מתמקד בזיהוי הגורמים ובטיפול בהם. לעיתים חל שיפור, אך ההתאוששות אינה תמיד מיידית ועלולה להימשך שבועות ואף יותר. אחרי האירוע עשוי להידרש מעקב אחר הזיכרון, התפקוד והטיפול התרופתי.